נשמעים יותר ויותר קולות מן רבנים חשובים מהציבור שלנו לא להגיד הלל השנה ביום העצמאות
-האם תהליך הגאולה הוא בלתי הפיך?
מאיר

לכ' מאיר הי"ו
שלום וברכה,
הקולות שהנך שומע הינם קולות של צער ויגון, אבל לא של חכמה ודעת. וחוששני שהם מבטאים אי-הבנה יסודת בכל הקשור ליום העצמאות ומשמעותו מנקודת ראות תורנית. להבהיר לך זאת ארשום בקיצור מספר נקודות ואידך זיל גמור:
1. אמירת ההלל ביום העצמאות איננה משום שניצלנו במלחמת הקוממיות (כפי שחשב חכם גדול בעולם התורני הציוני), ואיננו גם משום שמדינת ישראל מהווה הגאולה השלמה שאנו נכספים אליה כל יום, אלא מסיבה אחת וכמעט יחידה: משום ש'חזרה מלכות לישראל', קרי, בניסי נסים כפי שלא נראו מאז ומעולם, עם המדוכא, המעונה השבור ורצוץ על ידי אין ספור שונאים קם לתחייה וזוכה הודות לחסדי ה' לשוב אל ארצו ואל מולדתו, ומשתחרר מעול גויים. וזהו הנקרא בלשון הרמב"ם (הל' מלכים) 'חזרה מלכות לישראל'.
2. שמחתנו בקום המדינה איננה תלויה בשום פנים ואופן באישיות העומדת בראש המדינה מבחינה פוליטית. אני מקווה שלא אחדש לך דבר אם אציין בפניך שרוב מנהיגי עמנו בבית ראשון ובבית שני היו אנשים פסולים מכל הבחינות: תורנית, אמונית, מוסרית, אנושית, ורובם רשעים גמורים שהביאו על עמנו אסונות וגליות. אבל מעולם לא שמענו נביא או אף חכם שביטל את ערך חיינו בארצנו בגלל אותם המנהיגים המעוותים. וכי יעלה על דעת פתי אחד שאנו מודים לה' על הקמת המדינה בגלל מנהיג זה או אחר?! חלילה וחס! אדרבא אנו מודים לו עליה למרות כמעט כל המנהיגים שראינו בשני הדורות עברו.
3. עדיף לחיות תחת שלטון ישראל, אפילו אם יהיה זה המנהיג הגרוע ביותר, ולא לחיות תחת עול גויים. כך פסקו לנו במפורש כל גדולי רבותינו, ובראשם הרמב"ם כאשר קבע שגודל הנס בזמן החשמונאים היה שחזרה מלכות לישראל. ובאיזה מלכות מדובר? זו של החשמונאים שרובם רשעים היו, וחלקם גויים אכזריים (הורדוס). פעמיים במאתיים שנה טבחו את כל חכמי ישראל. ולמרות כל זה אנו ממשיכים עד היום לומר הלל בחנוכה.
4. המצב הלאומי הנוכחי הינו תוצאה של חולשה רוחנית, של פחדנות פוליטית, של התרפסות בפני גויים (כפי שהיה במהלך כל גלותנו המבדיל, סימן שעדיין לא נטהרנו כדבעי). וכל זה לא רק במחנה של הרחוקים מתורה, אלא אף במחנה שלמי אמוני ישראל כביכול. ואם ההחלטות הפוליטיות דהיום כואבות לך, כפי שהם כואבות לכל מי שמפעם בלבו לב יהודי, גם עליהם אמור-נא בבקשה: כל עכבא לטבא. הציונות הדתית ראתה מאז קום המדינה בדמיות פוליטיות או צבאיות כמעט 'משיחים'. עתה היא נאלצת להתפקח, ולומדת על כרחה ועל בשרה שהגבור הגדול ביותר, אם אין בו תורה, יפגין חולשה בפני כל איום מצד גויים ורק כלפי אחיו יראה 'גבורה', יפגין פחדנות בכל החלטותיו ויתרפס לפני כל 'פריץ'. על זה כבר כתוב 'ה' עוז לעמו יתן', ואין עוז אלא תורה.
5. על הגאולה האחרונה הזו נאמר 'כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך ה' לפניכם ומאסיפכם א' ישראל'. קמעא קמעא הולכת היא גאולה זו. אין חזרה ממנה, לא משום שאנו ראויים לה, אלא משום שנשבע ה' לאבותינו 'בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפוצו שם', ודברי חז"ל מלאים מהבטחה זו. כל תהליך הגאולה הוא כ'משיח' הנראה ונעלם, קרי עיתים מתחזק ועיתים נראה כנעלם. אבל מה הוא בכלל דור אחד עבור עמנו? כלום. עם עתיק אנחנו, ושום אדם, שום מנהיג, שום עולם, שום אידיאולוגיה לא ישברו אותנו. עם חסון עמנו. אם מסלול אחד של הגאולה אינו מצליח, מסלול אחר יבוא במקומו, ועם ישראל ימשיך את דרכו, כי הולך ה' לפנינו. ועל זה אנו אומרים תודה למרות כל ההחלטות המטופשות, המרושעות והאכזריות אלו או אחרות. 'נצח ישראל לא ישקר', ונצח ישראל הוא הקב"ה ולא ההזיות האוויליות ששם בן-גוריון בכינוי קודש זה.

חג העצמאות שמח לך וכל ישראל, ועמצאותנו חרותה היא לנצח על הלוחות שניתנו בהר סיני